Plants of the Gods: San Pedro

קקטוס הסאן פדרו - Trichocereus/Echinopsis Pachanoi

קקטוס הסאן פדרו (Echinopsis pachanoi, syn. Trichocereus pachanoi) הוא קקטוס עמודי הצומח מהר, בית גידולו הטבעי בהרי האנדים של פרו בגובה של 2000-3000 מטר. הוא נמצא גם בארגנטינה, בוליביה, צ'ילה ואקוואדור ותורבת במקומות נוספים בעולם. יש בו שימוש מסורתי כתרופה למיני תחלואות וגם שימוש וטרינרי, והוא נפוץ מאד כצמח נוי בגינות. השימוש בו לריפוי, טקסים וראיית העתיד במחוזות הרי האנדים מתועד כבר יותר משלושת אלפים שנים. לעיתים מתבלבלים עם קקטוס נוסף שהוא קרוב משפחה, (Echinopsis peruviana (Peruvian Torch Cactus, אך החלוקה הטקסונומית הזו רק עשתה עוול לצמח ולשימוש המסורתי והיא זו שיצרה את הבילבול. בשביל ילידי אמריקה שהיום עדיין לוקחים חלק פעיל בטקסים ומשתמשים בצמח לרפואה כל הקקטוסים ממשפחה זו הם בעלי תכונות זהות ומהווים מוקד לחייהם, להם אין כל עניין בטקסונומיה ורק בתכונותיו של הצמח והייחוס המיוחד שהוא מקבל בזכותם.

תאור

---

הצמח ירוק בהיר עד כהה, לעיתים כחול-ירוק אבקני ובעל ארבע עד תשע (חמש עד שבע ברוב המקרים) צלעות. מקבצים של אחד עד ארבע קוצים קטנים, צבעם בגוון צהוב עד חום בהיר וממוקמים בבליטות במרוחחים שווים, בערך שני סנטימטר לאורך כל צלע. הקקטוס מגיע לגובה של כחמישה מטרים ובעל מספר ענפים מסתעפים לרוב מבסיס הצמח. הצמח הגבוה ביותר שתועד הגיע ל12.2 מטרים. הקקטוס פורח בלילה עם פרחים גדולים בקוטר של עשרים סנטימטרים שלעיתים נדירות גם נותנים פרי אדום וטעים.

שימושים

---

מאכל

הפרי נאכל והוא מתוק וטעים.

תרופה מסורתית

לקקטוס היסטוריה ארוכה של שימוש בהרי האנדים כתרופה מסורתית. ממצאים ארכיאולוגים גילו עדויות מלפני אלפיים שנים, לתרבות ה"מוצ'ה". בימינו אנו הצמח ידוע והשימוש בו נפוץ בטיפול בבעיות במערכת העצבים, בעיות מפרקים, התמכרויות, בעיות לב ולחץ דם גבוהה. בנוסף יש בו תכונות אנטיביוטיות ייחודיות. Echinopsis Pachanoi מכיל hordenine(הורדנין) ו"...ממצאים הראו שהורדנין, N,N-Dimethyl-hydroxyphenylethylamine, מציג בלימה כנגד לפחות שמונה עשרה סוגים של חיידקי סטפילוקוקס העמידים בפני פניצלין.

לשימוש פנימי

• אורגני ומטאפיזי: הקקטוס נאכל על מנת להגיע למצב של ריפוי רוחני. שימוש דומה קיים במקסיקו עם קקטוס הפיוטה, ולטקסי האיואסקה באמזונס.

לשימוש חיצוני

• פצעים וכוויות: מכינים "תחבושת" מענף הקקטוס המכסה את הפצע.
• מחלות עור: פורסים את ענף הקקטוס או כותשים אותו ושמים על האיזור הנגוע.
• קשקשת: מקלפים את הענפים, כותשים אותם או ממצים במים, ושמים על הראש לחמש דקות ולאחר מכן שוטפים. לחילופין חותכים את הקוצים, מקלפים וכותשים, שמים בצנצנת כדי שיתסוס (כמה שיותר תסיסה יותר טוב). עם מה שנוצר שם שוטפים את השיער. אין צורך להשתמש בשמפו.
• פטריות עור: שמים את אבקת הקקטוס על האיזור הנגוע מספר פעמים עד שעובר.
• צלקות: שמים את אבקת הקקטוס על הצלקת.
• סינוסיטיס: חותכים חתיכה מענף הקקטוס ומנקים מהקוצים, עושים מעין "תחבושת", מחממים אותה קצת ומניחים על המצח.

שימוש וטרינרי

• נוגד טפילים: לחיסול מקומי של נגע טפילים, מבשלים את ענפי הקקטוס עם אלום(מלח כימי) ולימון - יעוד לבקר ועיזים.
• מחלת פה וטלפיים: ענף הקקטוס נכתש ונסחט לנוזל שניתן לחיה.

שימושים נוספים

• מיצוי הענפים כשמפו.
• סבון כביסה: חתך מהענף מהול במים ועובר סינון עם או בלי מלח או אלום. משתמשים בו לניקוי צמר שיהיה יותר חזק ואחיד.
• Echinopsis pachanoi הוא צמח נוי יפה ומאד מקשט, הוא גם עמיד בפני מחלות.

אלקלואידים

---

סאן פדרו מכיל מספר אלקלואידים, כולל הכימיקל הידוע שבודד מספר פעמים - mescaline מסקלין(0.21-1.8%), וגם 3,4-dimethoxyphenethylamine, 4-hydroxy-3-methoxyphenethylamine, 3-hydroxy-4,5-dimethoxyphenethylamine, 4-hydroxy-3,5-dimethoxyphenethylamine, anhalonidine, anhalinine, hordenine, tyramine, ו 3-methoxytyramine.

מסקלין (3,4,5-trimethoxyphenethylamine) הוא סם פסיכדלי ואנתאוגן הנמצא בעוד מספר זנים של Trichocereus/Echinopsis (דהיינו Echinopsis lageniformis, Echinopsis peruviana, and Echinopsis scopulicola) ובמין קקטוס נוסף Lophophora williamsii (פיוטה). מידע אנקדוטי מציע שהריכוז הגבוה ביותר של חומרים פעילים נמצא בשכבה הירוקה הרקמה הפוטוסינטטית, מתחת לעור הקקטוס. ככל שהקקטוס כהה יותר, ריכוז האלקלואידים גבוהה יותר. אפשור לגרום לכך על ידי יצירת מצבי סטרס בהם הצמח מייצר יותר אלקלואידים כמו הפחתה באור שמש על ידי הכנסת הקקטוס למתחם סגור או בצל. השארת חתיכה מהקקטוס בצל למשך שישה שבועות, הרעבה ממים והזרקת dopamine או תערובת של tyrosine ו levodopa. (לא נעשו מחקרים שמוכיחים כי זה אכן עובד וקיימת אפשרות שמדובר במיתוס, אבל קיימות מספר גרסאות שונות התואמות את המידע.)

ישנן מספר דרכים למיצוי המסקלין, פשוטה (בישול הקקטוס במים חמש עד שבע שעות) ומורכבת (מיצוי בעזרת חומצת בסיס), האחרונה מספקת חומר בעל ריכוז גבוה ביותר של מסקלין.

תירבות

---

סאן פדרו הוא מאד קל לגידול ברוב האיזורים. בגלל שבית גידולו הטבעי הוא בהרי האנדים הגבוהים עם הרבה גשם הוא יכול לסבול טמפרטורות נמוכות בהרבה מקקטוסים אחרים. סאן פדרו דורש אדמה פוריה עם ניקוז חופשי. הם רגישים לפטריות אם קיבלו יותר מדי מים, אבל לא קרובים אפילו לרגישות של קקטוסים אחרים שהיא רבה יותר, במיוחד במזג אוויר חם. הם עלולים לקבל מכת שמש שתצבע בצהוב באיזורים שקיבלו חשיפת יתר לשמש. באקלים חם רצוי להצל עליהם מפני שמש ישירה באמצע הקיץ.

בחורף הצמחים יגדלו רזים כשיקבלו מעט אור. זה עלול להוות בעיה אם המקום הרזה איננו חזק מספיק שיתמוך בצמיחה עתידית כי הקקטוס יכול להישבר ברוחות חזקות. מראה של קקטוס עם צמיחה כזו גם אינו יפה לעין. אם ברצונכם להימנע מצמיחה רזה כשטמפרטורות צונחות וקצב הצמיחה נעשה איטי, אפשר לגרום לצמח להיכנס לתרדמת חורף כאשר מפסיקים להשקות ולדשן לכל אורך תקופת החורף.

השרשה מחתך כמו צמחים רבים, Echinopsis pachanoi אפשר להשריש מחתך. התוצאה היא העתק גנטי של צמח האם. לדוגמא, חותכים את חמישה עשר הסנטימטר העליונים של עמוד הקקטוס עם סכין, לאחר מכן משאירים את החתך ליבוש למשך שבועיים בצל ובמקום יבש. זה נעשה על מנת שפני שטח החתך יתייבשו כנייר ויהפכו למחסום מפני מיקרואורגניזמים כמו פטריות. אפשר לטבול את החתך בהורמון השרשה(הוכח כיעיל) ונשתל מעל פני האדמה או מקסימום שניים וחצי סנטימטר מתחת לאדמה. האדמה צריכה להיות איכותית ונקיה, מומלץ שתכיל חול ופרלייט לניקוז יעיל. רצוי להוסיף דשן אורגני כגון הומוס שבית גידולו הטבעי באנדים עשיר בו. נותנים לחתך להיות במקום בצל או ללא שמש ישירה כדי שהשורשים יכולים להתפתח והקקטוס לא יצמח רזה מדי. לאחר כשישה חודשים, מערכת שורשים נכבדת תיווצר לה והקקטוס יכול לעבור למקומו הקבוע באותה תערובת אדמה.

Like many other plants, Echinopsis pachanoi can be propagated from cuttings. The result is a genetic clone of the parent plant.[9] For example, the top 15-cm end of a cactus column can be cut off with a knife, then the cutting can be left to dry for about two weeks in the shade, or in a dry place. This is so that the surface of the cut end dries out like paper forming a seal to keep out microorganisms such as mold. The cutting can then be dipped in rooting hormone (optional, but effective) and planted on the surface of or buried to a maximum of 2.5 cm deep in good topsoil mixed with some sand and perlite. The cutting is kept in the shade or indirect sunlight, so that the root system can develop and the cactus does not grow too thinly. After about six months, significant roots will have formed and the cutting can be repotted in the same type of soil.[9] [edit] Log method

A long cactus column can be laid on its side on the ground, and eventually roots will sprout from it and grow into the ground. After time, sprouts will form and cactus columns will grow upward out of it along its length.[9] [edit] Propagation from seed

The seeds are quite easy to germinate and grow. Their main requirements consist of high humidity levels, free-draining soil mix, and enough (but not too much) water, light, and nutrition. There are a number of commonly used methods that satisfy these requirements and the choice of a particular method depends mainly on the scale of the cultivation operation. A large cultivated Echinopsis pachanoi specimen

For soil, use coarse sharp sand (sieved river sand). Some people also find coir or peat, or mixtures, to be effective. The soil can be sterilized by cooking it in an oven on high for 1–2 hours. Sterilization will be most effective if the sand is moist. If one is available, an autoclave would also be useful at this point. Some people find sterilization to be unnecessary. This may depend on other factors. The soil is placed into trays (which can be sanitized with bleach beforehand if desired) and the seeds planted into it (when the soil has cooled). The seeds should be only just below the surface (i.e. two or three sand grains over them). The trays now need to be kept in a humid environment. This may be achieved by the use of plastic bags, glass plates, or greenhouses, depending on scale. About 25 degrees C. is a good temperature for germinating the seed, with 33 deg. C. during the day as a maximum temperature and 15 deg. C. as a nighttime minimum temperature.[10] Seeds usually germinate within two weeks to a month, but sometimes come up after several months.

The seedlings stay in the humid environment for several months. During this time they must be continually checked for water and nutrient requirements, and fungal pathogens. Ensure the soil stays moist, but not overly wet. Nutrients can be provided with a liquid fertilizer at 1/8 strength whenever growth rate slows down. Fungi can be killed with a sulfur or copper-based fungicide. There have been some reports of seedlings responding negatively to these treatments so be very cautious with the amount used. There is some evidence that garlic is also an effective fungicide.

If germinating seeds in cold weather, a heat mat and fluorescent light can be used. These should be set on a timer to mimic normal diurnal temperature cycles for germination but can be left on permanently for faster growth once all the seeds have sprouted. One good method for growing cacti seedlings using this setup is to germinate them in late winter and have them ready to go outside by spring as temperatures and light levels are increasing. [edit] Legality

In most countries it is legal to cultivate San Pedro, but in countries where possession of mescaline and related compounds is illegal and highly penalized, cultivation for the purposes of consumption is most likely illegal and also highly penalized. This is the case in the USA, Australia, Canada, Sweden, Germany, New Zealand, and Norway, where it is currently legal to cultivate San Pedro for gardening and ornamental purposes, but not for consumption. [edit] United States

In the US mescaline was made illegal in 1970 by the Comprehensive Drug Abuse Prevention and Control Act. It was prohibited internationally by the 1971 Convention on Psychotropic Substances[11] and is categorized as a Schedule I hallucinogen by the CSA. Mescaline is only legal for certain natives (such as those involved in the Native American Church). "Mescaline is a controlled substance, U.S. code of Federal Regulations, title 21 part 1308.11(1987)."[4] Penalties for manufacture or sale can be as high as five years in jail and a fine of $15,000, with a penalty of up to one year and fine of $5000 for possession. The possession and cultivation of the San Pedro Cactus per se for decorative purposes is legal, but, if one were to extract the mescaline from the cactus, then the penalties for mescaline would apply.

קקטוס ארבע הרוחות – טריכוצראוס פאחאנוי, סן פדרו

(המאמר תורגם מתוך הספר "צמחי האלים", כל הזכויות שמורות לאלברט הופמן ז"ל וריצ'רד אוואנס שולטס ז"ל. אין לשנות את המאמר כי זה יהווה פגיעה בזכויות היוצרים, Pachanoid.)

"לסאן פדרו מקום מיוחד ב curanderismo [רפואה בשפת האנדים]: סאן פדרו נמצא באחדות עם רוחות של חיות, ישויות מיסטיות עוצמתיות, וכוחות מטאפיזיים..." קקטוס הסן פדרו או בשמו המדעי Trichocereus pachanoi, מייצג ללא ספק אחד מצמחי המרפא העתיקים ביותר בדרום אמריקה. התיעוד הארכיאולוגי המוקדם ביותר, תגליף אבן "צ'אבין"(תרבות אנדית עתיקה) במקדש בצפון פרו, משנת 1300 לפנה"ס. אריגי צ'אבין מאותה תקופה מתארים תמונות של הקקטוס עם יגואר וציפורים דמויות יונקי-דבש. כדים פרואנים מהשנים 1000-700 לפנה"ס מתארים את הצמח עם איילים ובאחרים כמה מאות שנים לאחר מכן רואים את הקקטוס עם יגואר וצורות ייחודיות של מעגלים המדמים חזיונות בהשראת הצמח. בחוף הצפוני של פרו נמצאו כדים גדולים עם תאורים של סן פדרו מתרבות ה"נאסקה" המתוארכים לשנים 500-100 לפנה"ס. בקקטוס היה שימוש נרחב בפרו כשהספרדים הגיעו. מעדויותיהם של הנוצרים הראשונים שהגיעו ליבשת: "השמאנים שותים משקה לו הם קוראים לו אצ'ומה, משקה שהם מכינים מהמיץ של קקטוס עבה וחלק... בגלל שהוא מאד חזק, אחרי שהם שותים אותו הם מאבדים את שיפוטם ותחושתם, הם רואים חזיונות שהשטן משדר להם..." כמו עם הפיוטה במקסיקו, הכנסיה הקתולית הסיתה גם נגד קקטוס הסן פדרו: "זה הוא הצמח שאיתו השטן מרמה את האינדיאנים... הם משתמשים בו בעבודת האלילים שלהם, כדי לשמוע את השקרים והאמונות התפלות שלהם... אלה ששותים מאבדים את ההכרה ונראים כאילו מתים; ואפילו נראה שכמה מהם מתו בגלל שהמוח נתקף בקור גדול. מעוותים בידי המשקה, האינדיאנים חולמים על אינספור שטויות חסרות היגיון ומאמינים להם כאילו היו אמת..." השימוש המודרני בסן פדרו בקרב עמי החוף של פרו ובאנדים של פרו ובוליביה, ננגע בהשפעת הנצרות- השפעה ניכרת היא השם הניתן לצמח, מקורו כנראה באמונה הנוצרית כי פטרוס הקדוש(סאן פדרו) מחזיק במפתחות לגן עדן. אך התשקיף הכולל על השימוש בטקס מונחה-ירח מעיד כי ישנו עירוב של יסודות אליליים ונוצריים. בימינו משתמשים צאציאהם של האינדיאנים בקקטוס לריפוי מחלות, אלכוהוליזם, מחלות נפש, ניבוי העתיד, התרת כישוף אהבה, ביטול כל מיני כישופים והבטחת הצלחה וקידום אישי. הקקטוס הוא רק צמח אחד אבל מרכזי מתוך מגוון של צמחים "קסומים" הידועים בשימוש בידי השמאנים האוספים אותם בבית גידולם הטבעי, ליד אגמים המקודשים לתרבותם. השמאנים מזהים ארבעה "סוגים" של הקקטוס, נבדלים בידי מספר צלעותיהם: אלה בעלי ארבע צלעות נדירים ונחשבים להכי עוצמתיים ובעלי כוחות על טבעיים מיוחדים, הוא מסמל את "ארבע הרוחות" ו"ארבע הדרכים". "קקטוסים עם ארבע צלעות... נחשבים נדירים וברי מזל גדול... לבעלי יכולות מיוחדות כי הם מקבילים ל'ארבע הרוחות' ו'ארבע הדרכים'. כוחות על טבעיים מתאחדים עם הנקודות הרשאיות..." -דגלאס שרון. הקקטוס מוכר באזור החופי הצפוני של פרו בשם סאן פדרו, באזור ההררי האנדי הוא נקרא וואצ'ומה ובבוליביה אצ'ומה; המושג הבוליביאני chumarse ("להשתכר") מקורו מאותה מילה. אגוואקולה וגיגאנטון הם כינוייו באקוואדור. חתיכות הקקטוס הנמכרות בתדירות בשווקים המקומיים נפרסות פרוסות פרוסות כמו לחם ומבושלות עד שבע שעות במים רותחים. לאחר שתיית הסאן פדרו, לעיתים קרובות בעזרת עשבי מרפא נוספים, ישויות מתחילות לדבר אל השמאן ומפעילות את "כוחו הפנימי". סאן פדרו יכול להיצרך לבד אבל לעיתים קרובות צמחים נוספים המבושלים בנפרד מתווספים למשקה הנקרא קימורה. בין הצמחים שמוסיפים נמצא הקקטוס האנדי Neoramondia macrostibas, זן של amaranthaceous Iresine, ה euphorbiaceous Pedilanthus tithymaloides, ו Isotoma longiflora מ Campanulaceae. כל הצמחים האלה חוץ מ Iresine, מכילים חומרים פעילים. ל Iresine יש שם בריפוי "שיגעון". Brugmansia aurea ו B. sanguinea, שני צמחים הזייתיים בפני עצמם מוספים לעיתים תדירות למשקה. רק בשנים האחרונות הסאן פדרו זוהה. במחקרים כימיים ופסיכיאטריים מוקדמים בפרו, הקקטוס זוהה בטעות כ Opuntia cylindria. רק לאחרונה מחקרים הראו את הערך הגדול של הצמחים הנוספים למשקה, מחקרים שדורשים עוד עבודה. לעיתים השמאן מוסיף מרכיבים נוספים; עצמות מתים כתושות ואפר קבורה הם מרכיב שכיח להבטחת יעילות המשקה. תאורו של משתתף בטקס: "סאן פדרו הוא הזרז המפעיל את כל הכוחות הפועלים בטקס הריפוי, בעיקר אחראי הוא לחזיונות ולכוחות הנבואיים של השמאן היכול להשתלט על אישיותו של אדם אחר. אבל קסמו של הסאן פדרו הוא הרבה מעבר לריפוי ונבואה, כי מאמינים שהוא שומר על בתים כמו כלב שמירה, שריקתו היא מחרידה וצורמת ומבריחה פולשים באימה". השפעותיו העיקריות של Trichocereus pachanoi מתוארות על ידי שמאן: "...התרופה בהתחלה גורמת ל... נמנום או מצב חלומי והרגשה של עייפות... סחרחורת קלה... ואז 'חזיון' אדיר, התבהרות של כל החושים... זה גורם לאובדן תחושה קל בגוף ולאחר מכן לשלווה. ואז מגיע ניתוק, מעין כוח חזותי... מופעל על ידי כל החושים... כולל החוש השישי, החוש הטלפתי המעביר את האדם מעל הזמן והחומר... כמו סוג של ניתוק המחשבה ומעברה ליקום מקביל". במהלך הטקס המשתתפים "משוחררים מהחומרי" ולוקחים חלק במעוף בעולם קוסמי. אלה היו כנראה השמאנים אלו שהשתמשו בקקטוס הסאן פדרו בתאורו של פקיד ספרדי בקוזקו, פרו במאה החמש עשרה: "בין האינדיאנים, היה סוג נוסף של קוסמים, שקיבלו מעמד של מכשפים בידי האינקה. הם הופכים עצמם לכל צורה שהיא ועוברים מרחקים גדולים באוויר בזמן קצר; והם רואים מה שקורה, הם מדברים עם השטן שעונה להם באבנים מיוחדות או בדברים אחרים שהם מכבדים..." מעוף מכושף זה עדיין מאפיין בולט גם בטקס סאן פדרו מודרני: "סאן פדרו הוא עזר לאדם היוצר רוח נעימה יותר הניתנת לשליטה בעזרתו... אדם משוגר מעל הזמן, חומר ומרחק במהירות, יעילות ובטיחות..." השמאן לעיתים צורך את הקקטוס לבדו או נותן אותו רק למטופל, או ששניהם צורכים אותו. מטרת טקס הריפוי השמאני היא לגרום למטופל "לפרוח" במהלך הטקס שמתנהל בלילה, לגרום לתודעתו הפנימית "להיפתח כמו פרח", כמו פרח ה Trichocereus שפורח בלילה. מטופלים לפעמים נינוחים ורגועים, לפעמים פוצחים בריקוד או אפילו זורקים עצמם ומתפתלים על האדמה. כמו עם צמחים הזייתיים רבים, זהו צמח הניתן בידי האלים לאדם על מנת לעזור לו לחוות התעלות של החושים- ניתוק הנשמה מהגוף- "באופן מאד פשוט ועדין, במיידיות". ההתעלות הזו היא מתכונת למעוף הקסום הגורם לאדם לתחושת מדיטציה ואיזון בין הקיום החומרי לבין הכוחות המטאפיזיים- המופעלת באמצעות מגע ישיר עם צמח האלים.